In the orched hebrew
בפרדס
בית האמנים, תל - אביב, 2014
בתצלומיה של תמר שליט-אבני בולטות תחושות התעלומה, הרמז והסוד. מי הן הדמויות ומהם היחסים בינן לבין הסביבה בה הן ממוקמות.
הנשים מהלכות בשדות חקלאיים, חלקם פוריים ופעילים, חלקם נטושים וגדלים פרא. מהלכות בתוכן כמחפשות או מוצאות. למרות שהן זעירות
בתוך המרחב- כל אחת מהן מהווה נקודה משמעותית בו. , שפת גופן ומיקומן מעידים על מערכת היחסים שלהן עם סביבתן.
שליט-אבני מביימת את הסצנות, ומקיימת עם המצולמות דיאלוג סמוי,
טווח הגילאים של הנשים רחב; משתיים עשרה עד למעלה משמונים. והן מופיעות בסדרה נוספת בשם מניפה
( שם הן ממלאות את המרחב בכל גודל גופן)
הנוף המצולם הוא תבנית נוף מולדתה של האמנית, כמו גם הנוף בו היא חיה כיום. שנים שהיא מצלמת בשדות ובפרדסים סביבם ובתוכם.
השדות המשמשים מצע לגידולים מתחלפים, ואילו הפרדסים נשארים בשלהם, כאשר הפריחה והפירות באים בעונתם.
תצלומי הפרדס מהווים מעין מפתח לקריאת התערוכה, לאור ולצבע משקל שווה לאפלולית המטרידה, שטומנת בחובה גם סוד.
בסיפור המופיע במקורות - ארבעה נכנסו לפרדס, מסומן הפרדס כמקום מסוכן אך גם מלא חוכמה ואשליות, איזור רוחני שרק יחידי סגולה כמו רבי עקיבא נכנסו ויצאו בו בשלום. האם חוכמת החיים של הנשים הייתה מאפשרת להן להכנס ולצאת באופן טבעי בתוך איזורי הסוד ולייבא אותן אל האיזור הארצי?
אוצרת: נעמי לשם